<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל א' פכ"א</h1>
<h2>דף יא:</h2>
כוונת התורה והמצות לשני ענינים שהם סוגים כוללים מיני המצות ופרטיהם. כונת הסוג הראשון הכוללת היא קיום האמונה בבורא ית' וציורה בשכל על דרך האמת. וכוונת הסוג השני להתמדת הישוב ולהדמות בה השלמים בפעולות קונם ולתקן תקנות ולגדור גדרות ולעשות סייגות להתמדת המין האנושי ולתועלת אישיו להסיר הנזק ולקרב התועלת במעלות מדותיהם ובמעלות השכליות. והנביא אמר שתי כללים אלו בשתי מצות והאמת והשלום ההנהגה ובו התמדת הישוב. ושתי המלות האלה כוללות כל המצות. כי במלת אמת כלל האמונה בה' ית' שמו וכל המצות הנמשכות לזה כתלמוד תורה והדומה לו. ובמלת שלום שאר מצות עשה ולא תעשה שבין אדם לחבירו. ולפי שהתורה היא מתנה טובה שאין טובה למעלה ממנה ולא כיוצא בה אנחנו חייבים להודות לו ולשבחו ולפארו על המתנה המעולה הזאת. ותקנו שלש ברכות. הראשונה שצונו לעסוק בה כמ"ש בפרשת היחוד ודברת בם ולמדתם אותם. השנית לבקש ממנו ית' שיכין לבבנו וחפצנו ותאותנו אליה ושיתערב בפינו כמאכל המתוק שיערב לחיך וכן לבנינו ולבני בנינו כוונתם בזה לזרז הנלבב שיבין וישכיל באשר יהגה וילמוד ולא יהיה כמאכל מר שיבלענו מרוב מרירותו כי הלומד וההוגה ובולע ולא ידע ולא יבין דומה לו למאכל מר. אבל יטעמנו כמ"ש דוד טעמו וראו כי טוב ה'. ואמר דוד ומתוקים מדבש ונופת צופים. והלומד כל היום וכל הלילה כעוף המצפצף ויביט באשר עבר מן העלין הכתובים ולא נזכר אם קראם מה יועיל לו קריאתו ויגיעו לריק לכן צריך הלומד פסוק מפסוקי התורה שיבין בתחלת למודו ודברי חז"ל עליו ואם יש בו תוך כשיגיע לעונת למוד סתרים או יהיה נבוך בו ישאל ליודע או יבין דבר מתוך דבר אם נתן לו הש"י לב להבין ולהשכיל. הברכה השלישית שבחר בנו מכל העמים להיות לו לעם סגולה לאהבה אותו. ובסיבה זו נתן לנו את תורתו להשלימנו מכל המין האנושי. ומכל התאוה ישלחנו חפשי. ולפדות בשלום נפשי. אולי ילוה אישי.
